15.11.16

אבחון פסיכודידקטי שינויים והתפתחויות


לאורך שנות עבודתי הרבות כפסיכולוגית חינוכית עסקתי בין השאר בביצוע אבחון פסיכודידקטי לתלמידים בבית ספר יסודי, חטיבה ותיכון, וגם לבוגרים שהגיעו לאבחון לפסיכומטרי. ערכתי אין ספור אבחונים במיגוון סוגים: אבחון פסיכודידקטי הוא הנפוץ והמבוקש ביותר, אך גם אבחון פסיכולוגי, אבחון ליקויי למידה, אבחון בשלות לכתה א', אבחון למחוננות, אבחון לילדי גן, וכאמור לעיל גם אבחון לפסיכומטרי.

בעבר, בתי הספר יישמו את ההמלצות מתוך מסמך אבחון פסיכודידקטי, שנכתב ונחתם על ידי פסיכולוג חינוכי. מדובר בהמלצות שזיכו את התלמיד בהקלות בבחינות, בהתאם לליקויי הלמידה, שאותרו בתהליך אבחון פסיכודידקטי.

עם השנים, ובשל ריבוי הפונים לאבחון פסיכודידקטי, והעליה באחוז הבקשות להתאמות בדרכי ההיבחנות בבחינות הבגרות, החליט משרד החינוך לפקח על חלק מההקלות, בעיקר אותן הקלות משמעותיות כמו: בחינות בעל פה או בחינות מותאמות, שהן בחינות בכתב מקוצרות. הקלות אלו קבלו דרוג של רמה 3, כלומר הקלות ברמה גבוהה, שקשה לקבלן. הקלות אחרות (כמו: הארכת זמן במבחנים, שימוש במילונית באנגלית ועוד) - דורגו ברמות 1-2, ולא דרשו אישור מיוחד של משרד החינוך. יועצות בית הספר בדרך כלל רק דיווחו עליהן למשרד החינוך.

בהמשך, הצטרפו לרמה 3 (הרמה הגבוהה ביותר) הקלות נוספות, שנדרשו לאישור ועדה של משרד החינוך והן הקלות באנגלית ללומדים ברמה של 4-5 יחידות: השמעת שאלון הבחינה באנגלית, הקלדה או הקלטה של התשובות באנגלית והתעלמות משגיאות כתיב באנגלית. הלומדים אנגלית ברמה של 3 יחידות, לא ניזקקו לאישור ועדה של משרד החינוך לקבלת הקלות אלו.

אלא שתהליך "ההחמרה", לא הסתיים, ובכל שנה – שנתיים מתפרסמים בחוזר מנכ"ל "גזרות" חדשות ומחמירות יותר, שמחייבות את צוות בתי הספר והעוסקים באבחון פסיכודידקטי.

בשנה החולפת, יישמו החלטות שיצאו ממשרדו של שר החינוך היוצא; היה ניסיון להגביל את אחוז מקבלי ההקלות ל – 10% לערך בכל כתה או בית ספר, כמות התואמת לאחוז ליקויי הלמידה המדווח על פי המחקרים. הסיבה היתה אחוז גבוה הרבה יותר כ – 50% ויותר של הזכאים להקלות בבחינות הבגרות בארץ.

השנה, כבר אין הגבלה כזו במספר מקבלי ההקלות, אבל נוספו הקלות נוספות הדורשות את אישור משרד החינוך והן: הקראת שאלון הבחינה בעברית והכתבת תשובות לבוחן ניטרלי במקצועות רבי המלל בעברית.
המלצות להקלות הנרשמות בדו"ח אבחון פסיכודידקטי, אינן מתקבלים בקלות על ידי וועדות משרד החינוך. ההמלצות להקלות צריכות להיות מנומקות על פי מימצאי האבחון, שכיום מצורפים לדו"ח אבחון פסיכודידקטי כנספח, וצריכות להיות מתואמות עם דרישות חוזר מנכ"ל. כך למשל, הקראת שאלון הבחינה בעברית יכולה להינתן כאשר הקריאה איטית ומשובשת וכאשר קיימת לקות שפתית (נתונים אלו נבדקים ונמדדים על פי נורמות מקובלות במבחנים מתוקננים ומקובלים שפסיכולוג חינוכי צריך להתעדכן בהם ולהיות מיומן בהעברתם).

בנוסף, לדו"ח אבחון פסיכודידקטי, נדרש הצוות החינוכי בתיכון להציג מבחנים התואמים לבקשה להקלה. כך למשל, המלצה להקראת שאלון הבחינה בעברית, צריכה לבוא עם הוכחה ממבחנים הנעשים בבית ספר שהקראה שיפרה את ציונו של התלמיד, לעומת אותו מבחן ללא הקראה.

מדוע כל זה קורה? מדוע משרד החינוך מגביר את הפיקוח על מקבלי ההקלות לבגרות על פי אבחון פסיכודידקטי?

הסיבה נעוצה בעליה הרבה של הפונים לאבחון פסיכודידקטי או אבחון ליקויי למידה וכפועל יוצא בכמות הרבה של התלמידים מבקשי ההקלות.

ההתאמות בדרכי ההיבחנות נועדו למעשה לסייע למאובחנים עם לקויי למידה, לקבל תנאים שווים עד כמה שניתן לאלה שהם לא ליקויי למידה. כך למשל, תלמיד שאובחן עם לקות שפתית, המתבטאת בקושי לקרוא ולהבין את הנקרא, אך הוא מסוגל להבין טוב יותר את השאלות לאחר שמקריאים לו אותן, ואז תשובותיו נכונות ומלאות יותר, יהיה זכאי להקראת שאלות הבחינה.

בפועל, פנו הורים ותלמידים רבים לערוך אבחון פסיכודידקטי גם אם נחשבו לתלמידים טובים מאד, חלקם הפעילו לחץ על עורך האבחון, פסיכולוג חינוכי, שירשום ויוסיף הקלות, גם אם לא נמצאה סיבה להמליץ עליהן. נוסף על כך, המלצות אחרות, שניתנו בדו"ח אבחון פסיכודידקטי כמו: קבלת עזרה בהוראה מתקנת, או למידה בדרך מסויימת לא יושמו. נוח יותר היה לקבל את ההקלות, ולא להשקיע מאמצים בשינן ולמידה. יותר מכך, לעיתים הראו מימצאי אבחון פסיכודידקטי על סיבות וקשיים שאינם נוירולוגיים, ואינם מאשרים ליקויי למידה כמו: קשיים רגשיים, חברתיים, נטיה ללחץ ועוד, שהקרינו על תהליך למידה ועיכבו אותו. מימצאים כאלו מובילים להמלצות שאינן הקלות כמו: טפול פסיכולוגי, טפול רגשי, שיפור מיומנויות חברתיות – שלא יושמו על ידי ההורים.

אז מה כדאי לעשות:

  • פנה לאבחון פסיכודידקטי כשיש קושי אמיתי.

  • אל תתייחס רק להקלות. יישם את כל ההמלצות שניתנו על פני מימצאי אבחון פסיכודידקטי.

  • עודדו את התלמיד להשקיע מאמצים בתהליך הלמידה, בפרט כיש קושי. חשוב ליישם טיפים איך ללמוד נכון, שניתנו במהלך תהליך אבחון פסיכודידקטי על ידי פסיכולוג חינוכי.

  • חשוב לבדוק בשנות החטיבה, לפני בחינות הבגרות, אם ההקלות מסייעות. למשל, תלמיד שקבל הקראה של שאלות הבחינה, יבקש להיבדק כמה פעמים לאורך השנה בלי ועם הקראה על מנת לראות אם אכן הקלה זו משפרת את הציון. כאשר יש שיפור משמעותי של 20 נקודות ויותר, כדאי לקבל מכתב רשמי על כך מהמורה הבוחן.

  • קרא/י עידכונים בנושא ליקויי למידה והקלות בבחינות המתפרסמים בחוזר מנכ"ל.


  • יש הורים שממליצים לערוך אבחון פסיכודידקטי לכל ילד או תלמיד על מנת להבין טוב יותר את המצב של הילד/ה, למפות את יתרונותיו וחולשותיו על מנת למנוע קשיים בעתיד או לדעת איך לאתגר יכולות טובות, ולא לשם קבלת הקלות בבחינות.

קרא עוד:






6.11.16

להיות שונה


רובנו רוצים להיות בסדר, להיות כמו כולם בתהליכים התפתחותיים וביולוגיים של החיים; כל אמא מייחלת שתינוקה יוולד בלידה רגילה ויתפתח כפי שצריך. כאשר יש שינוי מההליך המקובל או הצפוי פונים ההורים המודאגים לרופא הילדים, לפסיכולוג ילדים או אבחון התפתחותי.

כל ילד רוצה ללמוד בקלות, להיות מקובל ולהצליח. כאשר יש "תקלות" בדרך השיגרתית והילדים לא קולטים את הקריאה, לא מצליחים להתרכז וכדומה, אזי ניתן להיעזר באבחון פסיכודידקטי או אבחון פסיכולוגי או אבחון ליקויי למידה לברור מקור הקושי וקבלת המלצות להתמודדות.

שונות מאחרים בדרך כלל רצויה בתחומים חיוביים של כישרון, יצירתיות, השכלה, עבודה מאתגרת וכדומה. במקרים כאלו ניתן לעניין את הסובבים אותנו ביחודיות שלנו, מה שזוכה בדרך כלל לתגובות חיוביות כמו: מחמאות, קריאות התפעלות ואפילו רצון לחקות וללכת בדרך דומה. גם במקרים כאלה פונים לאבחון פסיכודידקטי לבדיקת מחוננות, למציאת מסגרת מתאימה בהם יוכל התלמיד לממש את יכולותיו.

אבל במקרים בהם השוני נובע ממחלה (קראתי לאחרונה כמה כתבות העוסקות באנשים הנראים שונים כתוצאה ממחלה כלשהי, למשל התקרחות או סימנים על הגוף), במיוחד כזו שיש לה סימנים חיצוניים, אזי החשיפה לסביבה גוררת תגובות ושאלות שמכאיבות ומעצימות את הקושי, במיוחד אם מדובר בילדים או מתבגרים, הפגיעים יותר.

מזווית הראיה של אותם אנשים הנוטים לשאול שאלות לגבי "הפגם" שהם רואים בילדים או האנשים השונים, ופעמים רבות גם לתת עצות ב"חינם" כיצד לנהוג, אזי אפשר להבין כי מכר או ידיד הרואה את חברו משתנה לנגד עיניו, מרגיש אולי צורך להבין מה קרה לו, ואולי כדרך להראות התעניינות או אכפתיות. תגובת האנשים הזרים גם כן יכולה להיות מובנת אם הם חוששים למשל להידבקות (במקרה של הילד עם ריבוי הנקודות השחורות). אבל, אלה וגם אלה גורמים לתזכר את החולה לגבי קשייו, כאשר הוא החליט כבר לצאת החוצה ולהתאוורר מהמועקה. השאלות המצטברות מכל הסובבים מעמיקים את הכאב והסבל, מה גם כשהתגובות בוטות, ואין בהם חמלה או קבלה.

כתבות של אנשים אמיצים שהחליטו לחשוף את מצבם, מבהירים לנו את גודל הקושי. השימוש החכם לטובה באמצעי התקשורת (כמו תמונת האם שצבעה את פניה בנקודות שחורות, ואליה הצטרף גם יהורם גאון ובת זוגתו - התפרסמו בפייסבוק) מהווים קריאת תגר או אמצעי נגד הסבל שנגרם.


בעצם השונות מהסוג הזה באה אולי על מנת לפתח בנו רגישות, איכפתיות וחמלה לזולת. עלינו להתאמץ יותר על מנת למצוא את הדרך הנכונה להגיב או להימנע מתגובה. אנו יכולים לשדר כבוד לאותם ילדים ואנשים הנראים שונה בכך שנתייחס אליהם כבני אדם שווים, ניצור עמם תקשורת דומה למה שאנו שואפים לקבל, ולא נטריד אותם בשאלות ובהצעות לייעול מצבם. כשמדובר בילדים – אזי לשתף אותם במשחק ובפעילות עם בני גילם. כשמדובר באנשים מתבגרים או מבוגרים – פשוט להימנע מעריכת תחקיר. הורים ואנשי חינוך צריכים לעזור בהכוונה והדרכה נכונה של הדרך להתנהלות במקרים אלו.

קישורים נוספים

27.9.16

אבחון לקויי למידה: להשיג את הבלתי אפשרי



השתתפתי בשבוע שעבר ביום עיון שערך המרכז הפסיכומטרי לאבחון והערכה בכל הקשור להתאמות הניתנות בבחינה הפסיכומטרית לאחר אבחון פסיכודידקטי או אבחון לפסיכומטרי.

מעבר לעידכונים וחידושים שעלו בהרצאות השונות לגבי אבחון פסיכודידקטי או אבחון לפסיכומטרי, הציג דר' עופר קצ'רגין, ראש החוגים סוציולוגיה ואזרחות במכללת אורנים, מימצאים ומסקנות ממחקרו: התחזות ברשת – לקויות למידה ומרמה: מאפיינים, מקורות והשלכות (המאמר התפרסם במגמות ביוני 2016).

מדובר במחקר מעניין ויחודי מסוגו בארץ שנערך לגבי תופעת ה"מלינגרינג" או המתחזים באבחון. הנבדקים מגיעים לאבחון על מנת לקבל תווית של לקויי למידה כדי לזכות בהקלות בבחינות בפסיכומטרי ובמוסדות להשכלה גבוהה, ובכך להשיג תארים, מעמד ובהמשך גם פרנסה וכסף.

האשמה אינה בסטודנטים, כך נאמר, אלא בתרבות הקיימת סביב לקויי למידה. אבחנה של לקות למידה מזכה לא רק בהקלות בבחינות הבגרות או בבחינה הפסיכומטרית, אלא מאפשרת לסטודנט לקבל יחס מכבד, תומך ומכיל בסביבה האקדמית ממורים ומרצים. כל זאת, משום שלמדנו בשנים האחרונות להבין שלקות למידה היא לא עצלות, אלא קושי נוירולוגי משמעותי, וניתן לאפשר לסטודנט לממש את ידיעותיו בעזרת התאמות בבחינות. תפיסתו של הסטודנט את עצמו גם כן משתנה לאחר האבחון, והוא מתרץ את קשייו בסיבות נוירולוגיות הקשורות ללקות למידה, ולא חושב שעליו להשקיע יותר מאמץ או אולי לקבל עזרה לימודית או רגשית.

בעבודתי פגשתי בתלמידים וסטודנטים, שהציגו קשיים אמיתיים שהוגדרו כלקות למידה. כך למשל, אבחון פסיכודידקטי המאתר או מאשר קיום דיסגראפיה, שהיא לקות בכתיבה. סטודנט שנמצא ברצף הגבוה של לקות זו מתקשה לכתוב, כתב ידו לא קריא ומלווה בריבוי שגיאות כתיב. מחד גיסא, הסטודנט משקיע מאמץ בכתיבה, מאידך גיסא, התוצר לא ברור ונראה כקשקוש לקורא את הכתוב, כך שלא ניתן לאמוד את ידיעותיו של סטודנט זה על פי תשובותיו הכתובות. במקרה כזה ניתן להמליץ על בחינות בעל פה במקום בכתב ובמוסדות המאפשרים זאת ניתן להמליץ על  כתיבת התשובות במחשב במקום בכתב יד. סטודנטים אלו לרב מצלמים את הלוח בזמן השעור או מבקשים העתקים מהכתוב מחבריהם.

יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם התלמידים מגיעים לאבחון פסיכודידקטי כשהמניע שלהם הוא "זכיה" בהקלות בבחינות, אולם המימצאים שעולים באבחון הפסיכודידקטי אינם מצביעים על לקויי למידה (שבגינם ניתן להמליץ על הקלות) אלא על סיבות אחרות המסבירות את מצבו של הנבחן כמו: קשיים רגשיים, חברתיים, משפחתיים, חרדות, לחץ וכדומה. במקרים כאלה, ההמלצות היעילות הן טפול פסיכולוגי או קבלת כלים ודרכי פעולה בתהליך של יעוץ פסיכולוגי. כשמדובר בגילאים צעירים, חשובה גם הדרכת הורים או מתן יעוץ להורים. המציאות מראה כי המלצות כאלה אינן מיושמות במקרים רבים, כך גם המלצות לקבלת עזרה לימודית כמו הוראה מתקנת. מסתבר כי קל, נוח ואולי זול יותר לבקש את ההתאמות המומלצות באבחון ולחסוך השקעה לימודית.

באופן שונה לחלוטין, אנו עדים לאנשים עם מוגבלויות פיזיות, נכים בגופם, העושים מאמצים עילאיים על מנת להגיע להישגים בתחום הספורט; עיוורים, קטועי רגליים והנעזרים בכסאות גלגלים הצליחו להתחרות בתחום השיט, הטניס ועוד ולזכות במדליות במשחקים הפראלימפיים בריו. 

כיצד נוצר מצב שאנשים תקינים מחפשים דרך לקבלת פטור והקלות, ואנשים מוגבלים משיגים את הבלתי אפשרי???!!!

קישורים נוספים:




17.8.16

לא חשבתי לסיים את ההריון




בכתבה (של מעין זיגדון ובת-חן אפשטיין אליאס, שישישבת 12.8.16) נחשפות אמהות שילדו ילדים עם תסמונת דאון, בהחלטה מודעת, ולמרות תוצאות הבדיקות ואזהרות הרופאים. כל אחת מביאה את ספור התמודדותה עם המצב ואת הסיבות שהביאו אותה להחלטה ללדת ילד עם תסמונת דאון.

לא ניתן לשפוט אמהות, הורים ואחרים לגבי החלטות לא פשוטות שעומדות לפניהם במהלך החיים. הורים שבחרו להמשיך את ההריון למרות האבחנה של תסמונת דאון, עשו זאת מתוך שיקולים הומניים, הבנה שאיננו יכולים לקבוע חיים או מוות לעובר ושיש לו זכות מלאה לחיים כמו לכל אחד אחר. מעל לכל הם אכן רצו את הילד הזה.

הסקרים מראים כי כיום תודות להתקדמות הרפואה, מצליחים  לטפל בילדים אלו טוב יותר, ולהעלות את תוחלת חייהם. 

כיום, בנוסף לרפואה המפותחת קיימים טפולים נילווים כמו טפול פסיכולוגי טפול משפחתי, טפול פרטני, הדרכת הורים או אבחון פסיכולוגי, אבחון פסיכודידקטי לאיתור קשיים לימודיים ורגשיים – הנותנים מענה ועזרה להתמודדות עם קשיים שעולים.

מחקרים מראים כי בוגרים עם תסמונת דאון מדווחים על שביעות רצון גבוהה מהחיים. 

והכי חשוב - ילדים אלו בעצם קיומם יכולים ללמד אותנו שעור בקבלה, סובלנות ובחברות.

מאידך גיסא, ניתן גם להבין הורים, הבוחרים לסיים הריון, בו העובר אובחן עם תסמונת דאון. הורים אלו פועלים בודאי מתוך שיקולים רציונליים חשש ודאגה ליכולתם ומסוגלותם לגדל ילד בעל צרכים מיוחדים ולרמת אושרו של ילד כזה בחיים. ילד בעל צרכים מיוחדים זקוק לטפולים רפואיים, טפול פסיכולוגי, טפול פרטני או אבחון פסיכודידקטי ואבחון פסיכולוגי  לעיתים יש צורך הדרכת הורים – שאינם ממומנים תמיד על ידי מיסי הבריאו והביטוח הרפואי.

אין ספק שאנו מנוהלים בקבלת החלטות גם על ידי דעות קדומות הקיימים כמעט בכל נושא בחיים בכלל ובארצנו בפרט כמו: דתיים וחילוניים, יהודים וערבים, לאומניים ושמאלנים. רובנו מתמצאים בנורמות המקובלות לגבי מי היא יפה, איזה מראה חיצוני נחשב, מהו מבנה הגוף הרצוי, מקצוע או תפקיד נחשק יותר בעבודה, מעמד כלכלי וחברתי וכד'. באופן דומה, יש החושבים שלהראות ולהיות שונה מאחר זה לא יפה, לא מקובל ונחות.

שימו לב שהבוחרים להשאיר הריון, בו אובחן העובר עם תסמונת דאון, כמו גם הבוחרים לסיימו – פועלים שניהם מתוך דעות, סיבות ורעיונות הנמצאים בראש או בחשיבה שלהם. אותן מחשבות השוכנות בראש של כל אחד מובילים אותו להחלטה ולמעשה. וכך זה כמעט בכל דבר.

אני מצטרפת  לדבריו של ד"ר טננבאום, המובאים בכתבה, שהתרשם לטובה ממשפחות אומנה או הורים שאימצו ילדים עם תסמונת דאון, שננטשו בבית חולים לאחר הלידה על ידי הוריהם הביולוגיים. אני מכירה בסביבת מגורי וגם מהורים וממשפחות שאימצו ילדים אלו, והגיעו  אלי לטפול משפחתי או לטפול פסיכולוגי , טפול פרטני או אפילו לצורך אבחון פסיכודידקטי או אבחון פסיכולוגי  או הדרכת הורים – כי ילדים אלו מביאים הרבה אושר, שמחה וספוק רב להוריהם. 

איך זה קורה? צריך לשאול אותם וללמוד מהם.

קישורים נוספים:



28.7.16

למצוא את הכוחות שיש בנו...




למצוא את הכוחות שבנו ולהתפעל מהם! כך הרגשתי כשקראתי את כתבתו של יריב פלג "גיבורים" (ישראל היום, שישישבת 8.7.16). בכתבה מסופר על קשר אהבה בין אירנה בת ה – 29, המטפלת ודואגת לאחיה עמר בן 25 הסובל מתסמונת דאון, לאחר שאמם נפטרה בגיל צעיר מסרטן. יחד עם זוגות אחים כמותם, הם ערכו טראק בהרי ההימלאיה, על כל הקשיים שכרוכים בזה, והצליחו. 

למרות שהיו רגעי פחד וחרדה ומכשולים פיזיים ורגשיים להתמודד עמם בדרך, עמר זוכר יותר את ההצלחה ופחות את הפחד "היה לי קשה לטפס, נפלתי, הרגל התנפחה וכאבה, ואפילו חבשו לי אותה, אבל היה לי גם כיף גדול. זה טוב לעשות משהו קשה ולהצליח בו"!

זוג האחים לא נפרד גם בחיי היום יום. יחד עם העיסוקים השונים, אירנה רואה עצמה אחראית לאחיה עמר, ומבלה  עמו בבית ומחוצה לו. למרות הקושי, הדאגה והטפול, אירנה פיתחה קשר טוב עם אחיה עמר, ורואה אותו כמתנה וכחבר. 

אחת הסיבות שהשפיעו על הקשר הטוב, כפי שמסופר, היא הדרך בה התייחסה אמם ז"ל לעמר. אירנה מספרת כי אמם התייחסה לאחיה כילד רגיל, מה שהקרין גם על סביבתו...

בעבודתי, אני פוגשת הורים שדאגתם לילד שלהם  גרמה להם לוותר ולסלוח לו. במיוחד כשמדובר בילד עם קשיים כמו ליקויי למידה, קשיי קשב ורכוז, קשיים חברתיים, קשיים רגשיים או לפעמים מחלה. ההורים עוזרים לילד על ידי כך שהם עושים עבורו את התפקידים והמטלות שבאחריותו. הם חושבים שבכך הם מקלים על הילד וכל זאת, מתוך רגשות של רחמים, הזדהות יתר והשתתפות בגורל...
אילו מסרים מקבל או מבין ילד כזה שעושים עבורו את המטלות, שעוזרים לו יתר על המידה, שמוותרים לו להתמודד עם הקושי???

הילד מבין שהוא חלש, לא מסוגל ולא יכול, שהוא זקוק לעזרה, והוא מפסיק להתאמץ ולנסות מוותר מהר מאד ולא מתמודד עם הקשיים.

כך שלמעשה, התוצאה שמקבלים היא הפוכה למה שרצינו או התכוונו. הילד הופך לפסיבי, תלותי, לא מאמין בעצמו והערכתו העצמית יורדת.

מימצאים כאלה עולים גם בבדיקת החלק הרגשי והחברתי של אבחון פסיכודידקטי או אבחון פסיכולוגי או אבחון ליקויי למידה.

לעומת זאת, הורים שמאתגרים את הילדים שלהם ודורשים מהם (כמובן בהתאם לגילם וליכולתם) משיגים תוצאה טובה:

  •   הילד מפנים את המסר "אני יכול"!

  • הוא מצליח לפתח עצמאות ומתחזק.

  •   הילד רוכש הרגלי עבודה

  • מבין את הקשר בין השקעת מאמץ להשגת מטרה

  • ממלא תפקידיו בבית ובתהליך הלמידה בהתאם לגילו וליכולתו.


בואו נלמד מהאחים הגבורים: אירנה ועמר, וננסה גם אנחנו להעביר לילדנו ולקרובנו מסרים חיוביים של עוצמה ויכולת הכוללים גם הרבה חום ואהבה.


קרא עוד: